כתבות באותו הנושא עשרות אלפי מפגינים בטביליסי כנגד רוסיה
יפן משנה את שמה של גרוזיה
יום המאה ה-26 לידידות הגאורגית יהודית
משרד ההגנה הגאורגי מחליף את המסוקים
סאאקאשווילי העניק אזרחות לכ-1000 טורקים
ראש ממשלת גרוזיה יבקר בישראל
בידזינה איוונישווילי - ראש ממשלת גרוזיה העשירי
בחירות בגאורגיה
גרוזיה דורשת ריבונות על מנזר עמק המצלבה
סקנדל מיס גאורגיה 2007

גרוזיה דורשת ריבונות על מנזר עמק המצלבה

מנהל האתר - 25/02/2012

גאורגיה דורשת ריבונות על מנזר עמק המצלבה בירושלים
נשיא גאורגיה, מיכאל סאאקשווילי, הכריז אתמול (25.02.2012) כי ארצו דורשת ריבונות על מנזר עמק המצלבה שהוקם על ידי הכנסייה הגאורגית בירושלים. סאאקשווילי: "המנזר הוא חלק מההיסטוריה שלנו" נשיא גאורגיה מיכאיל סאאקשווילי דורש ריבונות על שטח בירושלים: כלי התקשורת במדינה דיווחו בסוף השבוע כי גאורגיה מתכוונת לדרוש מישראל להעביר לשליטתה את מנזר עמק המצלבה, הנמצא במקום מרכזי בירושלים. בנאום שנשא בסוף השבוע הנשיא סאאקשווילי בפני קבוצה של קציני צבא הוא אמר כי "המנזר הזה הוא חלק מההיסטוריה שלנו והוא צריך לחזור לידיה של הכנסייה הגאורגית ". סאאקשווילי הוסיף כי "העלה את הנושא בביקורו בירושלים והמגעים בעניין הזה מתנהלים". על פי אתר עיריית ירושלים מנזר המצלבה שוכן בעמק הנקרא על שם הצלב עליו הומת ישו, שעל פי המסורת נעשה מעץ זית שצמח במקום. מבנה המנזר הוקם במאה ה-11 על ידי בנו המלך הגאורגי בגרט הרביעי ואמו מריה ובמאה ה-17 נמכר הנכס לכנסייה היוונית. במאה ה-12 התגורר במזנר תקופה ארוכה המשורר שותא רוסתוולי, שנחשב למשורר הלאומי הגאורגי. כיום, מדובר באתר תיירותי מוכר בירושלים ורבים נוהגים לפקוד אותו. דרישה דומה לזו של סאאקשווילי העלתה פעמים רבות בעשור האחרון ממשלת רוסיה שדרשה להחזיר לריבונותה חלקים ממגרש הרוסים. הרוסים ניהלו מגעים בנושא מול ראשי הממשלה שרון, אולמרט ונתניהו עד שלבסוף הסכימה ישראל להעביר את המתחם לרוסים. נסיבות ייסודו של המנזר לוטות בערפל הזמן. על פי הידוע נבנתה כנסיית המצלבה במהלך המאה השישית בעת שלטונה של האימפריה הביזנטית בארץ ישראל. בספרו "ירושלים, העיר החדשה" מספר זאב וילנאי‏‏ כי על פי המסורת הנוצרית נבנתה הכנסייה על ידי המלך הגאורגי הנוצרי הראשון - מיריאן שעלה לרגל לירושלים וקיבל במתנה מקונסטנטין הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית את עמק המצלבה. מקורות נוצריים אחרים מיחסים את בניית הכנסייה בעמק המצלבה לפלוויה יוליה הלנה, אימו של קונסטנטין הראשון, שביקרה בירושלים בחיפוש אחר הצלב האמיתי ובנתה כנסיות באתרים נוצרים קדושים.

הסטוריה - ימי הביניים במאה השישית הורחבה הכנסייה והוקם מנזר הצמוד אליה על ידי יוסטיניאנוס. באותה תקופה הופיע מנזר המצלבה ברשימה השמורה בארכיון הכנסייה היוונית אורתודוקסית של ירושלים "הצלב - במקום בו נגדע העץ היקר"‏‏‏‏. על פי המסורת, בליזריוס, מגדולי המצביאים הביזנטים אשר הוביל את המערכה לכיבושה מחדש של הקיסרות הרומית המערבית, הצליח לתפוס את אוצרות בית המקדש שהיו שמורים ברומא. חפצי הקודש הוחזרו לירושלים והושמו בכנסיית הניאה. הכנסייה נבנתה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס באזור הדרומי ביותר של ירושלים של ימיו, בשיאו של הר ציון. פרוקופיוס, ההיסטוריון הביזנטי מספר שיוסטיניאנוס בנה מבנה אדיר ומפואר על-מנת לאחסן בו את אוצרות בית המקדש שנחרב כ-470 שנה לפני כן. אך בהתגבר לחץ הצבאות המוסלמים הועברו האוצרות למנזר המצלבה ונקברו במקום מסתור, שמיקומו אבד ושם הם קבורים עד היום. נסיגת הצבא הביזנטי והתגברות ההתקפות המוסלמיות הביאו לפריצת חיילים אל תוך המנזר בשנת 796 ולרצח כל הנזירים כולל אלו שידעו על מקום המטמון של אוצרות המקדש. סימנים מאירוע טראומטי זה ניכרו למשך שנים רבות לאחר מכן ומבקרים במנזר יכלו לראות כתמים כהים על רצפת הכנסייה אליה ברחו יושבי המנזר ושם נשפך דמם. בעת שלטון הצלבנים בארץ ישראל פרח המנזר ונזירים גאורגים רבים התגוררו בו, ובהם גם שותא רוסתוולי, המשורר הלאומי של גאורגיה. רוסתוולי היה נסיך גאורגי אשר שימש כשר האוצר של המלכה תמר. על פי המסורת הגאורגית, נאלץ רוסתוולי לעזוב את גאורגיה בשנת 1185 לאחר שהואשם בפרשית אהבים עם המלכה תמר, אהבה שהייתה בלתי אפשרית. הוא התיישב במנזר המצלבה בירושלים למשך תקופה ארוכה, כתב את הפואמה ויצירת המופת "עוטה עור הנמר" וצייר ציורי קיר. על אחד מעמודי המנזר יש פורטרט שסוברים כי הוא דמות פני המשורר. בפואמה מציג המשורר את עצמו: אנכי, נגיד רוסתווי שמתי זאת על צווארי כי בשל מנהגת חיל אשתגע לאין הבריא נחלשתי, כי בחלד אין תחבושת לשברי או תגהה מזור לפצע או מהר תכרה קברי ארבע שנים לאחר כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים ספר עולה הרגל האנגלי זיוולף (Saewulf) על מנזר כי הוא "מכובד ויפה מאד ובעבר נחרב בידי הכופרים"‏‏. תעודה צלבנית משנת 1177 מציינת כי מלכי ממלכת ירושלים החזיקו כרמים בעמק המצלבה. הכנסייה מוזכרת במספר כתבים של עולי רגל צלבניים, המתארים עמק פורה ובמרכזו כנסייה נאה שבה נמצא מקומו של העץ ממנו נעשה הצלב. התיאור ממשיך ומפרט כי הכנסייה מבוצרת היטב בחומות ובמגדלים ובתוכה בתים, רפקטוריום ומגורים‏‏ התקופה הממלוכית תבוסת הצלבנים ואובדן ירושלים לנצרות שינו את גורלו של המנזר. השליטים החדשים של הארץ - הממלוכים פעלו נמרצות לצמצם את הנוכחות הנוצרית בירושלים והמנזר נתפס על ידיהם. על פי היסטוריונים מוסלמים, הסולטאן ביברס הקים במבנה מסגד ומעון לדרווישים. בשנת 1305 חזר המנזר לבעליו המקוריים, לאחר השתדלות מצד הביזנטים ומצידה של משלחת גאורגית שהופיע בפני הסולטאן הממלוכי ובידיה מתנות ומכתב. במכתב פורטה בקשה להחזיר את המנזר לידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית, אשר נאותה לקבל את חסות הסולטאן. עולה רגל קתולי מאירלנד שביקר בארץ בשנת 1323 כתב "באנו אל מנזר אשר בו מתגוררים נזירים פורשים הנקראים קומני. תחת המזבח בכנסייתם המקום בו גדל העץ היקר ביותר שממנו הוכן הצלב." הפקיד הממלוכי אבן פדאללה אל-עמארי שהתגורר בירושלים בשנת 1347, תיאר את המנזר המוקף זיתים וגפנים ובו איקונין ונזירים גאורגים וציין כי: "בעבר היה פה מסגד למוסלמים אולם מתוך דרישת המלך הגרוזיני נמסר חזרה לידיהם, למורת רוחם של חכמי האסלאם בירושלים המקווים עוד לקבלו חזרה... הנזירים סיפרו לי שיש בארצם עיזבונות לטובת המנזר הזה, בייחוד הוקדשו לו סוסים המבלים במרעה וההכנסה ממכירת הסייחים נשלחת כל שנה לנזירים והסכום הוא גדול מאד."‏‏