כתבות באותו הנושא עשרות אלפי מפגינים בטביליסי כנגד רוסיה
יפן משנה את שמה של גרוזיה
יום המאה ה-26 לידידות הגאורגית יהודית
משרד ההגנה הגאורגי מחליף את המסוקים
סאאקאשווילי העניק אזרחות לכ-1000 טורקים
ראש ממשלת גרוזיה יבקר בישראל
בידזינה איוונישווילי - ראש ממשלת גרוזיה העשירי
בחירות בגאורגיה
גרוזיה דורשת ריבונות על מנזר עמק המצלבה
סקנדל מיס גאורגיה 2007

ראש ממשלת גרוזיה יבקר בישראל

מנהל האתר - 22/06/2013

במסעדות בגאורגיה נוהגים להגיש משקאות מוגזים בצבעים אקזוטיים. משום מה לכולם ניתן השם האחיד "לימונדה". גזוז בטעם ענבים או אניס, גזוז בטעם אגסים וגם גזוז בטעם לימון - הכל לימונדה. לעתים נוצר הרושם שכפי שהלימונדה היא מילת קוד למשקאות שונים בלי קשר אמיתי לטעמם, כך צורת השלטון בגאורגיה - הספוגה בשחיתות וכוחניות - קבועה במהותה, למרות שפרסונלית היא משתנה. מגיע מנהיג חדש, עם סיומת גאורגית טיפוסית מסוג "דזה" או "שווילי", מבטיח גדולות ונצורות, אך ממשיך בשינויים קלים את שיטת המשטר המושחתת והאוטוריטארית של קודמו. אדוארד שוורנדזה היה נשיאה הראשון והמושחת של גאורגיה העצמאית לאחר התפוררות ברית המועצות. מיכאיל סאאקשווילי הדיח אותו בהבטחות לעתיד טוב יותר, אך נהג באזרחים בברוטליות כבן אלים שהתיישב על כיסא המנהיג-לנצח. שמונה שנים אחר כך, מאז אוקטובר שעבר, האיש החזק בטביליסי הוא האוליגרך הנדבן בידזינה איוואנישווילי, שהצליח להדיח את מפלגתו של סאאקשווילי מהשלטון ומונה לראש הממשלה. גם הוא, כמובן, מבטיח שינוי אמיתי, חירות ותנאי חיים הוגנים. "במשך 200 שנה לא ניהלנו את המדינה שלנו בכוחות עצמנו. לא קל לעבור לדמוקרטיה, ולגאורגיה אין כרגע כישורים כאלו", אומר איוואנישווילי בראיון ראשון לעיתון ישראלי, לקראת ביקורו השבוע בישראל. "סאאקשווילי היה סטלין קטן והנהיג משטר אוטוריטארי. אני אעניק לאזרחים מקסימום כוח, שיפסיקו להתנהג כעבדים, ואשנה את המנטליות שלנו. בעוד 20 שנה החברה הגאורגית תהיה כמו באירופה". עד לפני שנה וחצי מעטים ידעו כיצד נראה איוואנישווילי (57), אוליגרך רוסי שהתעשר בימי ההפרטה הגדולים של ברית המועצות בראשית שנות ה-90. האיש העשיר בגאורגיה, שדורג בין עשירי העולם בדירוג פורבס השנה עם הון של כמעט 6 מיליארד דולר, היה אלמוני במדינתו. במשך השנים העניק ראיון אחד בלבד לעיתון רוסי. הוא נולד למשפחה ענייה וחלם להפוך לבמאי קולנוע, אך ברח במשך שנים מתקשורת ופרסום. סביב דמותו נבנה מיתוס מסתורי, בעיקר בשל תרומות בסכומי עתק שהעביר בסתר למטרות רווחה ותרבות בגאורגיה, שהסתכמו בכ-3 מיליארד דולר. למשל, הוא בנה את הקתדרלה הגדולה במדינה ושחזר כ-150 כנסיות נוספות; בכספו נסללו כבישים ושופרו התשתיות במחוז הולדתו; הוא סייע לפקידי השירות הציבורי לגמור את החודש ועודד מצוינות בהענקת מענקים נדיבים למומחים מתחומים שונים. באוקטובר 2011 החליט לצאת מהארון הפוליטי כשפרסם מאמר סנסציוני על אכזבתו העמוקה מהנשיא סאאקשווילי, ואתגר אותו להתמודד מולו במערכת בחירות לא מושחתת. שנה אחר כך, בבחירות לפרלמנט באוקטובר 2012, הצליח לעשות את הבלתי ייאמן: קואליציית מפלגות האופוזיציה "החלום הגאורגי", שהוא הוביל, הצליחה להביס את מפלגתו של סאאקשווילי אחרי שמונה שנות שלטון שנויות במחלוקת ומלחמה חסרת סיכוי מול רוסיה. סאאקשווילי, שביקש לשמר את שלטונו ושינה לשם כך את החוקה, הפסיד. איוואנישווילי מונה לראש הממשלה ולאיש החזק והאהוב במדינה.
זמן קצר לאחר שהרכיב את הממשלה החדשה, שמרבית שריה הם צעירים וחסרי ניסיון, החל בניקוי שיטתי של אורוות השלטון, שהתמלאו צחנה בימיו של סאאקשווילי. תחילה הורה איוואנישווילי לאתר את האחראים לפשעים שבוצעו כלפי האזרחים וכלפי חירויותיהם וקניינם תחת שלטון סאאקשווילי. את ראש הממשלה ואנו מראבישווילי, שר הפנים לשעבר שהיה אחראי לשירותי ביטחון הפנים במדינה, הכניס לכלא. השניים ממתינים למשפטם. הליכים פליליים נפתחו גם נגד חמישה שרים אחרים, שחלקם הספיקו להימלט מהמדינה. אחד מהם הוא שר ההגנה לשעבר דוד קוזרשווילי, שנחת נחיתה רכה בהרצליה פיתוח. קצינים בכירים בשירותי הביטחון והמשטרה הועמדו לדין, וגם פקידים רבים אחרים פוטרו ממשרותיהם לאחר שהורו לבצע מעשים לא חוקיים.
מה גרם לך לעזוב את העסקים ולעבור לבמה הפוליטית בגאורגיה? "במשך שנתיים וחצי מאז שנבחר תמכתי בסאאקשווילי. תמכתי בו ושילמתי בין היתר משכורות לעובדי הממשלה. אבל עם הזמן ראיתי שמה שקורה במדינה שלי, המשטר שסאאקשווילי ואנשיו יצרו, נעשה בלתי נסבל. כל האזרחים נשלטו בידי השלטון המרכזי. כל מי שהיה לו עסק עצמאי נשלט בידי המדינה. החיים בגאורגיה הפכו למסוכנים. אני הייתי איש העסקים היחיד החופשי. בי הם לא היו יכולים לגעת. הייתי צריך להחליט: לעזוב את המדינה או להיכנס לפוליטיקה, לנסות להילחם על המדינה שלי. לא הייתה לי ברירה שלישית. החלטתי להישאר".
אבל סאאקשווילי היה יקיר המערב. "רק הוא מחשיב את עצמו לכזה. בפועל לא היה לו כבוד לחוקים בגאורגיה. הוא כישרוני, הוא רימה את כל העולם. הראשונים שרימה היו אזרחי גאורגיה. הוא הגיע כדמוקרט. כולם תמכו בו, ואז הבינו שהוא בונה משטר אוטוריטארי. אלימות שלטונית הכתה בכל המדינה. הוא ריסק את האופוזיציה בפועל. השחיתות בצמרת המדינה שגשגה. כשהגענו לשלטון נחרדנו לגלות שכל העסקים הפרטיים היו בשליטה מלאה של הממשלה. לא היו עסקים חופשיים. התובע הראשי של גאורגיה הפך ל'גזבר' והם ספרו את הכסף שלקחו מהאזרחים ומהעסקים הפרטיים. "הוא שלט בכלי התקשורת. אחוז קטנטן מהתוכן היה חופשי, ורק אותו הוא הציג בפני המערב. הוא עסק הרבה ביחסי ציבור. במערב ובאמריקה היו משוכנעים שהוא בונה דמוקרטיה. "סאאקשווילי הרבה יותר גרוע מקודמו שוורנדזה. בתקופתו השלטון היה הרבה יותר אלים כלפי האזרחים. רבים נרצחו או נפגעו פיזית מהמערכת הממשלתית, שמנעה מחקירות להתנהל כראוי".
אסירים מכורים לכדורים ההתפכחות מסאאקשווילי - שתפס את השלטון באופן דמוקרטי - הייתה איטית להחריד. סאאקשווילי הוביל אמנם כמה רפורמות חשובות, ובהן מיגור השחיתות בדרגי הממשל הזוטרים והבינוניים, כולל במשטרה ובפרקליטות, ומיגור הפשע מהרחובות. גם התל"ג צמח קצת בתקופתו, אולם במשך שנים לא מעטות סירבו במערב ובממשל האמריקני בפרט לפקוח את העיניים ולהפנים את המחיר הכבד ששילמו אזרחים רבים מדי: השחיתות ששגשגה באליטה השלטונית, האופוזיציה שדוכאה, המגבלות הקשות שהוטלו על חופש הביטוי והקניין, והפשעים שבוצעו בחסות החוק במערכת המשפט. היטיב להגדיר זאת בית הדין האירופי לזכויות אדם, שהדגיש כי זרועות השלטון בגאורגיה, כולל לשכת הנשיא, פעלו שלא בצדק. ארגון אמנסטי הבינלאומי קבע שהשלטון פועל בשיטות של הפחדה, הטרדה והצקה כלפי האופוזיציה, ובין היתר חקר פעילים והעמיד אותם לדין ללא נוכחות עורך דין. לטלוויזיה הממלכתית הועברו תקציבים נדיבים, והיא שימשה שופר של השלטון. בבדיקה שערכו שר הפנים (הירקלי הריבשווילי) והתובע הראשי (ארקיל קבילשווילי), נמצא כי מערכת המשפט הייתה נתונה לסד לחצים אדיר מצד התביעה. בתי המשפט הרשיעו לפי הוראות התביעה. אחוז ההרשעות הגיע לרף מגוחך של 99.95 אחוזים , ואסירים נפדו בסכומי עתק שהביאו להתרוששותם של בתי עסק. אסירים עונו במתקני המעצר, וחלקם הפכו למכורים לכדורים פסיכיאטריים שניתנו להם בעקבות העינויים. הכל - במדינה שמנהיגה היה לחביב המערב מיומו הראשון, ושנבחר להוביל אותה לעתיד טוב יותר.
אולי סאאקשווילי לא אשם? אולי זו בעיית עומק בחברה ובפקידות בגאורגיה, שלא טעמה מעולם טעמה של דמוקרטיה? "ראשית אין דבר כזה 'סאאקשווילי לא אחראי'. הוא האדם הראשון במדינה, וכמו כל מנהל הוא בחר את סביבתו ואת הצוות שלו. שנית, לא הייתה לנו תרבות פוליטית כלל, כי לא היינו עצמאיים. אני מסכים איתך שלא קל לעבור לדמוקרטיה. צריך ללמוד איך למשול במדינה. לגאורגיה אין כרגע כישורים לכך. על הממשלה ללמוד לוותר על כוחה בשטח ולחוקק חוק של שלטון מקומי, שיעניק לאזרחים, לאזורים ולמחוזות כוח למשול. העם הגאורגי הוא בעל תרבות רצופה של אלפי שנים. אנחנו נלמד איך להפעיל את המדינה שלנו. רק צריך זמן".
האם גם סאאקשווילי ייעצר, אחרי הבחירות לנשיאות באוקטובר הקרוב? "כשסאאקשווילי היה האחראי, הוא עצמו קיבל את ההחלטות. לא הייתי רוצה שיכלאו אותו, אבל הכל אפשרי. יש תובע ובית משפט, והחוק הוא אחיד לכולם. אני לא מתכוון לנהל איתו משא ומתן". למרות הבטחותיו של איוואנישווילי שאינו רודף את השלטון הישן, בארה"ב מודאגים מההתפתחויות בגאורגיה. השבוע גינה הקונגרס האמריקני בחריפות את המעצרים של בכירי השלטון הישן. "זהו מעצר של יריבים פוליטיים המונע כנראה באופן חלקי משיקולים פוליטיים", הבהירו שם. בקונגרס טענו שההתנהלות הזו תפגע בשיתוף הפעולה בין ארה"ב לגאורגיה, ואף נרמז שהדבר יפגע בהצטרפות גאורגיה לברית נאט"ו. אי אפשר להימנע מהמחשבה שבגאורגיה, מי שמורה על מעצרם של בכירים עלול להיעצר לאחר חילופי השלטון. עם זאת, בתגובה לשאלה אם ממשלת איוואנישווילי מנהלת ציד מכשפות כלפי ראשי המשטר הישן השיבו שרים בכירים בגאורגיה כי "רוב האזרחים תומכים במעצרים, אך המטרה שלנו היא לא לספק שעשוע להמונים אלא לעשות את מה שחייבים. יש עדויות רבות שמוכיחות את הפרות החוק השיטתיות מצד העצורים". אגב, למרות הכחשתו של איוואנישווילי, גורמים המעורים בסוגיה העריכו שראש הממשלה יסכם עם סאאקשווילי שאחרי הבחירות יתאפשר לו לצאת עם משפחתו לארה"ב ושלא ייעצר. גאורגיה היא מקום מורכב, האיזונים בה עדינים. קערת היין והחרב שמחזיקה בשתי ידיה אם גאורגיה ("כרתליס דדה"), הפסל המונומנטלי הניצב בבירה טביליסי שהפך לסמלה של העיר, ממחישות זאת היטב. היין נועד לקדם את פני החברים והאורחים, והחרב מיועדת לאויבים. אלא שהיין והחרב לא באמת מייצגות שתי תפיסות עולם נפרדות. להפך. מדובר בגישה מציאותית לחיים, ושתי הדרכים נכונות תמיד לפעולה. ואמנם, נדמה שאין באמת טוב ורע בגאורגיה. סאאקשווילי בא לעשות טוב ועשה גם הרבה רע. לשיטתו, הרע נועד לשמר את הטוב. עד שנקעה נפשו של הציבור. הפגנה ועוד הפגנה פוזרו בכוח מופרז, כשגופות המפגינים נסחפות בנהר הקורה שחוצה את העיר ונעצרות בסכר. בהפגנה הגדולה האחרונה, במאי 2012, נאספו בכיכר החירות בעיבורה של העיר 80 אלף תושבים. הפעם הרשויות אישרו את קיומה ולא פיזרו אותה בכדורי גומי או בגז מדמיע. בינתיים, אנשיו של איוואנישווילי הודיעו שהגיעו לשלטון לזמן מוגבל ושאיוואנישווילי מתכוון לחזור לכפרו בתום שנתיים בתפקיד. גורם בכיר בטביליסי מסביר שבניגוד לסאאקשווילי, איוואנישווילי אינו תאב כסף או שלטון. "בניגוד לכל השליטים עד היום בגאורגיה, האמביציה שלו היא להירשם בדפי ההיסטוריה כמי שיצק בסיס למשילות ובנה את המדינה", אומר הבכיר. "סאאקשווילי חשב שיישאר לנצח בתפקיד, ולכן הרשה לעצמו לבצע מעשים לא חוקיים. מה שהבטיח איוואנישווילי עד היום, הוא קיים".
לזרוק את אנשי העסקים באוקטובר הקרוב צפויות להתקיים הבחירות לנשיאות, וסאאקשווילי דואג להקשות על ראש ממשלתו: הוא מבטל מינויים לשגרירים ותוקף את ראש הממשלה בתקשורת. החשש הגדול הוא שסאאקשווילי לא יוותר בקלות על כיסא הנשיאות ושהעימות בין השניים יגרור עימותים נרחבים לקראת הבחירות.
מי האיש החזק ביותר בגאורגיה כיום, אתה או סאאקשווילי? "למישה אין היום כוח. נשאר לו עוד ארבעה חודשים ואז הוא יעזוב. לא הייתי אומר שאני החזק ביותר, אלא המכובד ביותר. העם מכבד ואוהב אותי. זה הכוח העיקרי שלי". גרם להתרחקותו מרוסיה. איוואנישווילי בטוח שהתקופה הקשה מאחוריו. "תומכי סאאקשווילי ניסו להחזיר את המחאה שוב ושוב לרחוב, אך הם נכשלו. האנשים הבינו שהממשלה הזו טובה. אנשי סאאקשווילי לא יהיו מסוגלים לעשות זאת לקראת הבחירות, למרות הרצון והניסיון. כולם מבינים שלא יהיו שוב עימותים ברחובות", הוא מסביר. אלא שהמצב הכלכלי לא משתפר, ולדברי ראש לשכת המסחר בגאורגיה, המקורב לסאאקשווילי, המעצרים הפוליטיים לא מסייעים למשוך השקעות זרות למדינה, וגביית המסים פחתה משמעותית עם החלפת שלטון הפחד של סאאקשווילי. אגב, סאאקשווילי נהנה לכנות את ראש הממשלה החדש "בובה של פוטין", בגלל עסקי העבר שלו במעצמה ובגלל החשד העמוק שלו שהרוסים הצליחו במזימתם להדיחו ולהציב במקומו מועמד נוח יותר בשבילם.
מי חשובה יותר לגאורגיה, רוסיה או ארצות הברית? "אמריקה היא שותפה אסטרטגית,החברה הכי ותיקה שלנו. אנחנו לא נפסיד אותה, אלא נעמיק את האינטרסים שלהם במדינה. אבל בה בעת אנחנו צריכים לשקם את היחסים עם רוסיה, כמובן. זה בהחלט ייקח זמן ולא יהיה קל". נראה שאיוואנישווילי מוביל קו ברור של פיוס עם רוסיה, דרך אימוץ גישה פרגמטית במדיניות החוץ, בהבנה שגאורגיה חייבת להסתדר עם שכנותיה ולא להיות תלויה במעצמה אחת. במקביל הוא ממשיך לקדם את השדרוג הצפוי של גאורגיה לנאט"ו בשנה הבאה, ועומד בקשר קרוב עם שגריר ארה"ב בטביליסי. ואמנם, אחרי אמברגו סחר מוחלט שהטילה רוסיה על גאורגיה שנמשך חמש שנים ופגע קשות בכלכלת המדינה, הותר כעת לסוחרים גאורגים לייצא לרוסיה מוצרים חקלאיים, יין ומים מינרלים. "יחסי המסחר כמעט שוחזרו, וכעת צריך לשחזר בהדרגה את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה", מודה איוואנישווילי. "גאורגיה מעוניינת להעמיק את קשרי התרבות והספורט עם רוסיה. אנחנו, כמובן, נשתתף במשחקים האולימפיים, ואף נסייע באבטחת המשחקים ובמניעת טרור". שיקום היחסים עם רוסיה אינו פשוט, לאור העובדה ששתי המדינות שרויות במאבק מתמשך מאז תפס סאאקשווילי את השלטון. המאבק הגיע לשיא בעימות צבאי באוגוסט 2008, על רקע הסכסוך על השליטה בדרום אוסטיה ובאבחזיה. לאחר שקבוצות בדלנים בתמיכת רוסיה הפעילו ירי בלתי פוסק מדרום אוסטיה לכיוון גאורגיה, והנשיא סאאקשווילי החליט להכניס כוחות שריון לדרום אוסטיה במטרה לכבוש את החבל ואת אבחזיה. ההוראה ניתנה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ין. רוסיה לא מצמצה, פלשה לגאורגיה והדפה את הכוחות הגאורגיים בקלות. שני המחוזות נכבשו בפועל בידי הרוסים. מאז שרר נתק כמעט מוחלט בין המדינות.
מה היו הטעיות של סאאקשווילי בקונפליקט שהוביל למלחמה מול רוסיה? "סאאקשווילי סגר את הגבול לפני המלחמה, והביא לכך שאנשי העסקים שלנו נזרקו מרוסיה. סאאקשווילי העליב את הפקידים הרוסים. את הירי מאוסטיה היה אפשר לפתור בקלות רבה. היה צורך לערב את הקהילה הבינלאומית ולהיכנס למשא ומתן ולא להכניס טנקים. ועם זה, אני בטוח שכל מה שהיה היה מסתיים אחרת לגמרי. סייע לבחירתו. "אני פרו-גאורגי. כבר 20 שנה עוזר לארצי ואכפת לי רק מהמדינה שלי. רק סאאקשווילי אומר שאני פרו-רוסי. אפילו הממשל האמריקני לא סבור כך. תראה את התנהלותי בשנות ה-90 ברוסיה. עצרו אז רבים מאוד. הצלחתי בעסקים, לא הסתכסכתי עם אף אחד, ואני אבנה עם כולם מערכת יחסים מושלמת. אשמור את היחסים עם ארצות הברית ואעמיק אותם, ואשפר את היחסים עם רוסיה ועם כל השכנים".
כמה זמן תשלוט במדינה? "אמרתי מלכתחילה שאהיה בין שנה לשלוש שנים ואלך".
למה לעזוב, בעצם? "כי עשיתי מה שהייתי צריך לעשות".
להדיח את סאאקשווילי? "כן".
אנדי וורהול שלי ביתו של איוואנישווילי, הבנוי על גבעה, נפרש על פני עשרת אלפים מטרים רבועים מרהיבים של זכוכית ופלדה המשקיפים אל העיר טביליסי. עלות הארמון שעיצב המעצב היפני הנודע שין טקאמטסו מוערכת בכ-50 מיליון דולר. במשך חמש שנים ניצב הבית מיותם. איוואנישווילי התגורר בפריז וטס לעתים תכופות בקו פריז-מוסקבה. בשנת 2001 עזב את בירת רוסיה וחזר לכפר הולדתו צ'ורווילה שבגאורגיה. לאחר היבחרו לראשות הממשלה העביר את אשתו ושלושת ילדיו למתחם המגורים. לבד מבריכה, בר וחדר כושר הוא כולל אוספי אמנות מרהיבים: אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין ולוסיאן פרויד (אגב, על הקירות מוצבות רק רפליקות: איוואנישווילי מעדיף לשמור את אוסף היצירות המקוריות, המוערך בכמיליארד דולר, בלונדון). על קיר אחר תלויה צלחת ענקית מקורית של הנרי מור. בקומה השנייה אנחנו ניצבים בפני כדור זכוכית ענק המחולק לשלושה מפלסים. עוד ציור, הפעם של פיקאסו: דורה מאר עם חתול. איוואנישווילי קנה את התמונה במכירה פומבית ב-92 וחצי מיליון דולר. הכינוי של איוואנישווילי בקרב עמיתיו האוליגרכים היה "היהודי הזקן": בניגוד לאוליגרכים היהודים-רוסים של ממש, איוואנישווילי ידע להישמר לנפשו. איוואנישווילי, ידע שיש מגבלות לכוחו למרות הונו העצום, ונמנע בדרך כלל מלהתערב בפוליטיקה או לדרוך לעמיתיו על האצבעות. ב-96' היה חלק מחבורה מצומצמת של אוליגרכים שסייעו לבוריס ילצין להיבחר לתקופת כהונה שנייה, אלא שכניסתו של פוטין לקרמלין גרמה לו להתרחק מרוסיה ולהפסיק בה את פעילותו העסקית.
אברמוביץ', פרידמן, וקסלברג, ליסין, חאן, גוסינסקי, חודרקובסקי, ברזובסקי, משקביץ' וצ'רנוי - וזו רק רשימה חלקית של אוליגרכים יהודים. אתה מכיר את כולם. כיצד אתה מסביר את העובדה שיש כל כך הרבה יהודים בקרב האוליגרכים? "זו שאלה טובה. יש יהודים לא רק בעסקים, גם במדע ובאמנות. לכן אני אוהב ומכבד את העם הזה. זוהי אומה מוכשרת מאוד. לא רק ברוסיה. תסתכל על העולם, בכל מקום יש הרבה יהודים. רוב החברים הטובים שלי הם יהודים. צריך להיות חברים של עם חכם. אני לא מסתיר את זה, ושואף לזה". "כשהרגשתי שהוא משקר, פשוט נפטרתי ממנו". גאידמק רענן כהן איוואנישווילי מכחיש בחיוך את השמועות על שורשיו היהודים. "ליהודים בגאורגיה לא הייתה מעולם סיבה להסתיר את יהדותם", הוא אומר. אגב, שותפו המרכזי של איוואנישווילי בעסקים מתחילת שנות ה-90 היה היהודי ויטלי מלכין. עד לאחרונה שימש מלכין סנטור בבית העליון בפרלמנט הרוסי, והחזיק באזרחות ישראלית סמויה. את מלכין הוא מגדיר "שותף וחבר", למרות שדרכיהם כבר נפרדו. גם איש העסקים המוכר ארקדי גאידמק היה שותפם של השניים לתקופה קצרה. "גאידמק היה שותף לתקופה קצרה מאוד, וגם זה למרבה הצער. הוא לא שמר על המנהג היהודי שלא זורקים את החבר'ה שלך. הוא זרק את כולם".
אבל כל הקמפיין שלו בפעילותו בארץ שם דגש על המסורת היהודית. "הוא שיקר לנו, כמו לרבים. נכון לעכשיו, מישהו אמר לי שהמצב שלו לא ממש טוב. עם שם כזה לא מרוויחים הרבה. הוא זרק ורימה את השותפים לעתים קרובות. אני נפטרתי ממנו במהירות. כמעט לא היו לנו עסקים ביחד. בהתחלה, מיד כשהרגשתי שהוא משקר, פשוט נפטרתי ממנו. מלכין עדיין ממשיך איתו כי הוא עדיין חייב לו כסף. מלכין הוא אדם ישר מאוד".
מגיע לכם שלום בעוד שלושה ימים יגיע איוואנישווילי לביקור בן יומיים בישראל, והוא לא צפוי לבקר ברמאללה. במהלך המסע יבקש ראש ממשלת גאורגיה להתניע מחדש את היחסים בין המדינות, "העסקיים וההיסטוריים", הוא מדגיש. "אני עושה הכל בשביל זה, ואני חושב שזה ייקח שנה-שנתיים". איוואנישווילי ייפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם נשיא המדינה שמעון פרס. היחסים עם ישראל התקררו מאז המלחמה ב-2008, לאחר שרוסיה דרשה מישראל להפסיק את מכירת הנשק ההגנתי ושיגור היועצים הביטחוניים לגאורגיה. הקיפאון החריף עם מעצרם של שני אנשי העסקים הישראלים רוני פוקס וזאב פרנקל, אך הופשר במידת מה עם שחרורם. איוואנישווילי לא מעוניין להרחיב בשאלת חידוש הסחר הביטחוני בין המדינות, שהגיע במחצית השנייה של שנות ה-2000 להיקף של יותר מ-2 מיליארד דולר, אך לסופשבוע נודע כי בכוונתו לבקר באחת התעשיות הביטחוניות המובילות בישראל. שר ההגנה הגאורגי אירקלי אלאסאנייה סבור שאפשר לחדש את הסחר והיחסים הביטחוניים עם ישראל על רקע מדיניות החוץ עם רוסיה. לדברי אלאסאנייה, גאורגיה מעוניינת לחדש את רכישת הנשק ההגנתי מישראל, כולל מטוסים ללא טייס, טילים נגד מטוסים וטילים נגד טנקים. בביקורו בישראל איוואנישווילי ייפגש גם עם קבוצה של אנשי עסקים, ויבחן טכנולוגיות חקלאות חדשות. במסגרת חיזוק הקשרים בין המדינות, בכוונתו של איוואנישווילי למנות את חברת הכנסת לשעבר נינו אבסדזה לקונסול כבוד של גאורגיה בישראל. "אישה חזקה. מוצאת חן בעיניי", הוא אומר. נושא אחר השנוי במחלוקת בין המדינות הוא העניין המדיני. החלטתה של גאורגיה לתמוך בהכרה הפלסטינית באו"ם עוררה את חמתו של שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן. בכירים בממשלתו מספרים כי ההחלטה לתמוך בפלסטינים באו"ם נבעה מההבנה שארה"ב, בת הברית האסטרטגית של גאורגיה, לא רק שאינה מתנגדת לתמיכה בפלסטינים אלא אף מעוניינת בכך. מי שהעביר את ההמלצה לדרג המדיני בגאורגיה היה סגן שר החוץ בתקופת סאאקשווילי. איוואנישווילי פיטר אותו זמן קצר לאחר מכן, בטענה שניסה לקלקל את יחסיו עם ישראל זמן קצר לאחר הקמת הממשלה. גם סוגיית הסכסוך עם הפלסטינים ופתרון שתי המדינות מעסיקים את ראש ממשלת גאורגיה. איוואנישווילי טוען שאין ברירה אחרת. "מלכתחילה לא הייתם צריכים לוותר על הארץ או לחלק אותה", הוא אומר. איוואנישווילי מתכוון לחלוקת הארץ בשנת 47' בהחלטת האו"ם. "אבל עכשיו אין פתרון אחר מלבד שתי המדינות. אתם מכירים בחלק מהשטח של פלסטין, לא? הם פשוט מאמינים שמגיע להם יותר ממה שאתם רוצים לתת, אך זו סוגיה שצריך לנהל עליה משא ומתן, אתם צריכים להסכים איך לחלק את השטח. ליהודים יש הכל חוץ משלום. הוכחתם במשך השנים את היכולות שלכם ותרומתכם לעולם ומגיע לכם הדבר החשוב - שלום במדינתכם". תגובתם של הנשיא מיכאיל סאאקשווילי וארקדי גאידמק לא התקבלה עד לסגירת הגיליון. מקור הכתבה NRG